על פוליטיקה ומימשל
בתי משפט שיגיעו למסקנה כי הראיות שהובאו בפניהם (בקשר לעבירות של אנשי ציבור) , אינן מספיקות להרשעה פלילית, יוכלו להעביר את הדיון לבית הדין לאתיקה... לבית דין זה תהיינה סמכויות דומות לאלה שכבר הופעלו בוועדות חקירה - לקבוע אם איש הציבור או המנהיג יכול להמשיך לכהן בתפקידו או בתפקידים אחרים, ואם לא - לכמה זמן תישלל ממנו זכות זו. אפשר לקוות כי במרוצת השנים לאחר שיגובשו ערכים ונורמות שיחייבו אנשי ציבור, אפשר יהיה לוותר על בית הדין, ודעת הקהל תהיה כלי מספיק לשיפוט מנהיגים. אך בינתיים אין מנוס מחיפוש פתרון. בהיעדר תרבות פוליטית צריך להתחיל ליצור אותה.
יעקב חסדאי , זיכוי מוגבל , 12/2000
"תוכנית ההתנתקות" הוא השם שנתנה ממשלת ישראל לתוכנית שבוצעה על ידה בקיץ 2005 ובה פינתה ישראל באופן חד צדדי את ההתנחלויות הישראליות ואת מחנות צה"ל מרצועת עזה וכן מספר התנחלויות מבודדות בצפון השומרון. משמעות התוכנית ברצועת עזה הייתה נסיגה מוחלטת של כוחות צה"ל לגבולות המדויקים של הקו הירוק (לרבות פינוי התושבים והצבא). משמעות התוכנית בשומרון הייתה פינוי ארבע ההתנחלויות, מבלי לערוך שינויים בתחומי אזורי יהודה ושומרון (אזור A, אזור B ואזור C) והגדרת השליטה בהם. את התוכנית יזם והוביל ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון. (מתוך "ויקיפדיה").
הוויכוח על התכנית היה שיא גם של תהליך אופייני אחר בחברה הישראלית. דור שלם , הוויכוח על השטחים והשלום , דחק מפניו כל דיון על מצבה של החברה הישראלית. כל מחנה היה בטוח שהכרעה לצדו תפתור גם את כל הבעיות האחרות...
המאבק סביב ההתנתקות הוא השיא ואולי גם השבר של תהליך זה. למרות שהמשבר בחינוך גלוי לעין כל והבעיות החברתיות החריפו, תשומת הלב הלאומית התמקדה בשאלת ההתנתקות.
נראה כי צודקים אלה החשים כי תכנית ההתנתקות היא אירוע היסטורי בחייה של ישראל. אך לא הנושא הוא המשמעותי אלא דווקא הדרך והשיטה. מתברר כי הדמוקרטיה הישראלית היא עדיין קליפה דקה חסרת מסורת וכללים, ואפשר למלאה בתוכן שלילי, ההולך ומערער את הלגיטימיות שלה.
יעקב חסדאי , שלוש רוחות מסוכנות , עלון לאו"ר 27 , ניסן תשס"ה , אפריל 2005
לדעתי, יש ברית לא-קדושה בין העסקנים החרדיים, לבין העסקנים החילוניים, ללבות את האש, כדי לחזק את המפלגות בשני הקצוות.
יוסי רגב , עלון לאו"ר 28 , תשרי תשס"ו , אוקטובר 2005
לפרשת שחרור בני ישיבות מגיוס היסטוריה יציבה החל מימיה הראשונות של המדינה. החרדים היו נחרצים ועקביים בתביעה לשחרורם, והשלטון גילה נכונות מתמדת להיענות לדרישותיהם… אולם ברבות השנים נשתנו התנאים, בעיקר מאז 1977… המאבק הפוליטי נעשה חריף וחסר-מעצורים, והחרדים היו לשון מאזניים בעלת חשיבות מכרעת במאבק זה. החרדים לא אחרו להשתמש בכוח שהזדמן לידיהם, וניצלו אותו… המציאות החדשה החלה לעורר זעם ואיבה בציבור החילוני… אולם הזעם הציבורי נעצר במחסום הפוליטי… על רקע זה הצעתו של ברק לגייס את בחורי הישיבות, היא חידוש מהפכני. אך, האם יש תבונה ושיקול דעת בחידוש זה?
כבר מזמן אין להם אידיאולוגיה, וגם המדינה לא כל-כך מעניינת אותם. הפוליטיקה בשבילם היא עסק ופרנסה, והם זקוקים לשלטון כאוויר לנשימה.
מבחינתם יושר, הגינות וצניעות הן מידות חסרות ערך ואפילו מזיקות. לעומת זאת, גסות רוח וחנופה, חוצפה ואטימות, אגו נפוח וחוסר-מעצורים, הן תכונות נדרשות ומועילות. כעבדים נרצעים הם מחפשים מנהיג חזק שיבטיח להם ניצחון ושלטון.
אליהם חוברים בעלי הון שגם בשבילם השלטון הוא פתח לאופציות חדשות ויתרונות כלכליים.
אלה יחד קובעים מי יהיו המועמדים לראשות הממשלה.
בעקבותיהם באים הפרסומאים ועורכי הסקרים, המשכנעים אותנו שאלה ורק אלה המועמדים וביניהם צריך לבחור.
לבסוף מגיע גם תורנו – הזכות לבחור בין המועמדים שהכינו לנו – פסגת הדמוקרטיה.
מן הניתוח הזה עולות שתי מסקנות. האחת: כל הצעה לשינוי שיטת הממשל שאינה מקטינה את יכולתם של הפוליטיקאים לחלק משאבים, היא ברכה לבטלה.
המסקנה האחרת: הגיעה השעה להפסיק לבזבז זמן על דיון בשאלה העקרה, איזה כוח צריך לתת למנהיג כדי להציל אותו ממפלגות קטנות. צריך להתחיל לדון בשאלה הקשה והאמיתית – מי צריך להיות מנהיג ומה יהיה התהליך שיבטיח כי יוצגו בפנינו מועמדים ראויים לשמם.
המסקנות ברורות, אבל מובילות אותנו אל הדילמה הקלאסית של העכברים: מי יתלה את הפעמון על צוואר החתול. ובמקרה שלנו – אין שום סיכוי שהפוליטיקאים יסכימו לכרות את הענף עליו הם יושבים ולאמץ מסקנות שיפגעו בהם עצמם.
זהו מילכוד אמיתי, ואם לא נמצא לו פתרון, קומדיה זו של טעויות עלולה להיהפך לטרגדיה.
יעקב חסדאי , קומדיה של טעויות , עלון לאו"ר 19 , ניסן תשס"א , אפריל 2001
בישראל לא קיים רובד של "נורמות" ולכן נזקקים כל הזמן למערכת המשפט. התוצאה, ביהמ"ש לוקח סמכויות שלא צריכות להיות אצלו.
עמוס ווהל , דברים בכנס פסח 2005 , עלון לאו"ר 28 , תשרי תשס"ו , אוקטובר 2005
בעת האחרונה מודגש כי הדבר החשוב ביותר והיסוד להמשך קיום החברה הוא המשמעת והציות לחוקי המדינה. החוק, שאמור להיות אמצעי הגנה וביטוי לערכי החברה, הפך ל"ערך". חברה צריכה יותר מכך: ערכים של צדק, הגינות ויושר הם שנותנים לחברה את כבודה.
כיום התקשורת משתפת פעולה עם השלטון. נוצרה ברית הון-שלטון-תקשורת ואין מי שיציג לחברה "מראה" ויגיד "תראו איך אנחנו נראים". המערכת הפוליטית מבוצרת כלפי חוץ ומפוררת כלפי פנים.
יעקב חסדאי , דברים בכנס פסח 2005. עלון לאו"ר 28 , תשרי תשס"ו , אוקטובר 2005
בשנת 1787, ערב הכרזת העצמאות של ארה"ב, התקיימה ועידה בסופה נקבע נוסח החוקה האמריקאית. השאלה המכרעת באותה ועידה לא הייתה "מי צריך להיות הנשיא" אלא, אילו תהליכים אנו יכולים ליצור כדי שיעניקו לנו נשיאים טובים יותר עוד זמן רב לאחר מותנו? איזה סוג מדינה אנו רוצים לבנות, מהם העקרונות עליהן תושתת וכיצד היא צריכה לפעול? אילו מנגנונים עלינו לבנות כדי שיעניקו לנו מדינה מהסוג שאנו רואים בעיני רוחנו?
בשנים שלאחר אותה ועידה, עם הקמתה של ארה"ב, עלו לשלטון מנהיגים לא כריזמטיים, או בעלי סגנון של "הכל תלוי בי"- כמו במדינות אירופה של אותה עת. הם היו בעלי חזון ארגוני ויצרו חוקה המבוססת על אידיאלים וערכים, על צרכים ושאיפות אנושיים. חוקה אליה כפופים כל מנהיגי ארה"ב מאז ועד היום.
מדינת ישראל לא השכילה להבין כי זו הדרך בה יש לפעול. מדינה חייבת לבנות מנגנונים ותהליכים המחזקים זה את זה, ומלכדים את הקבוצות השונות בעם כחלק מן המכלול השלם. רק יחד הם ערוכים כדי להגביר את עצמתה של המדינה, לתת את הטוב ביותר לאזרחיה, ולתת רצון וגאווה להמשיך את השרשרת גם לדורות הבאים. במקום זאת הפכנו להיות חברה המחפשת הישגיות בטווח הקצר ואף נותנים לזה שמות וסיסמאות פלא: "יהיה בסדר", "מבחן התוצאה", "עכשיו"). במקום אנשי חזון, רבנים, אנשי רוח, מנהיגים ומפקדים- התחלנו לקבל עסקנים, שתדלנים, כוכב נולד לרגע וקציני תקשורת. התוצאה נראתה ונראית בכל תחום בחיינו ובהתנהלות המדינה על כל גורמיה שוב ושוב.
יעקב וימן , דברים בכנס סוכות 2006 , עלון לאו"ר 31 , ניסן תשס"ז , מרץ 2007.
המדינה נעה באופן אקראי לפי יחסי כוחות מזדמנים בקרב קבוצת הפוליטיקאים המסורתית. טווח הראיה שלהם ממילא מצומצם ביותר. הם כבולים ב"כללי המשחק" וחייבים כל העת לחשב צעדיהם כדי לשרוד, ולא כדי להנהיג או להוביל מדינה לעתיד מוגדר. המערכת הפוליטית אינה יכולה לשנות את עצמה, כי בכך היא תגזור את דינם של מרבית חבריה לוותר על כסאותיהם, או לירידה קשה בהשפעתם. שינוי יגיע רק על-ידי לחץ חיצוני חזק.
חייבים הכוחות הציוניים, הדמוקרטיים, המתקדמים, לאחוז ברסן ההנהגה. עליהם להמשיך את בניין הארץ והחברה מתוך תחושת אחריות ושליחות. אינם יכולים להניח עוד, שהמערכת הממשלתית הפוליטית תעשה זאת, באופן הראוי, ללא מעורבות אקטיבית יום-יומית. המדינה לא תתנהל לפי רוחם, אם יסמכו על השיטה הדמוקרטית של "שגר ושכח" – הצבע פעם בארבע שנים, ואת השאר כבר יעשו הפוליטיקאים… דרוש ארגון חוץ-פרלמנטרי בעל אידיאולוגיה, כוח גיוס וביצוע, אשר ידאג לשמור על אופייה וערכיה של המדינה, בהתאם לרוח מקימיה ורוחם של אלו הנושאים בנטל קיומה יום יום.
עם ומדינה זקוקים למצפן חברתי. כדי להוביל עם צריך להשקיע בכך. תנאי עקרי הוא הרצון לטול מנהיגות מחדש. אותם מגזרים באוכלוסייה אשר השקיעו את רוב מרצם בבניית איכות ורמת חייהם האישית, צריכים כעת להפנות חלק ממשאביהם ותשומת ליבם להובלת החברה בישראל, ובה בעת לשמש כוח בעל השפעה על המערכת הפוליטית והממשלתית.
עיצוב חברה נעשה תוך מעורבות בחייה היום יומיים, מתן מענה לבעיותיה האמיתיות, הקמת מנהיגות המשמשת דוגמא ומקרינה אמינות ואכפתיות, ובמיוחד: השקעה בחינוך הדור הצעיר והכשרתו לחיים כאזרח הגון.
נקרא לכך "דמוקרטיה אקטיבית".
גדי הרן , הארגון לישראל - מנהיגות בדמוקרטיה אקטיבית , עלון לאו"ר 23 , ניסן תשס"ג , אפריל 2003
מינויים אינטרסנטים – נעשים מאינטרסים של הממנה ו/או הממונה ומנוגדים לאינטרסים של המערכת ושל טובת הציבור... קשה להצביע על "תרופות פלא" לתופעות ואולם חיזוק המעמד והסמכויות של מוסד "מבקר המדינה" , קביעת נוהלים קשיחים למינוי וקידום עובדים (ועדות, בחינות וכו') וחקיקה למען הגנה על חושפי שחיתויות , אולי ישפרו במשהו את המצב.
ישראל חר"ג , על שיטות המינויים והשחתת המנגנונים הציבוריים בישראל , עלון לאו"ר 5, תשרי תשנ"ד
מידע שמקבל האזרח מן השלטון, על מנת שיהיה אמין ומועיל , חייב להצטיין בכמה תכונות :
האחת-עליו להיות מקיף ומלא. השנייה-עליו להימסר בזמן הנכון. השלישית-עליו להיות מלווה בפרשנות מאוזנת ויסודית. שני התנאים הראשונים הם טכניים וניתן לדרוש מרשויות המדינה לקיימם. התנאי השלישי קשה יותר והוא מותנה בקיומם של ערוצי תקשורת רבים ומגוונים שיש להם מסורת וערכים של יסודיות, אחריות וחופש.
יעקב חסדאי , חופש מידע ותקשורת , עלון לאו"ר 7 , תשרי תשנ"ד.
מקריאת דו"ח חקירת המשטרה בפרשת מינוי בראון ליועץ המשפטי לממשלה עולות כמה מסקנות :
תפקוד הממשלה – תהליך קבלת ההחלטות נעשה באופן שטחי וללא בדיקה.
קיימים גורמים שונים הפועלים מאחורי הקלעים למינויים פוליטיים. הממשלה משמשת רק חותמת גומי.
שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה – גם זעזוע גדול לא יכול לגרום להחלפת הממשלה. ממצב של סחיטה ע"י מפלגות קטנות וחוסר יציבות , עברנו למצב מאובנות.
בשנים האחרונות הולך וגובר כוחה של המערכת המשפטית על חשבון המערכת הפוליטית , והיא מרחיבה את תחומי השפעתה גם לנושאים אשר בעבר הוגדרו "לא שפיטים". כאשר אין כללי מנהיגות ומוסר – נכנסים כללי המשפט הפלילי , ואז נדרשים להכריע עפ"י כללים אלו גם בשאלות ערכיות , פוליטיות ואפילו בתיפקוד חיילים ומפקדים בשדה הקרב.
יעקב חסדאי , דברים בכנס פסח תשנ"ז , עלון לאו"ר 14 , ניסן תשנ"ח.
בחשבון עמוק יותר נחלה המחאה (של אחרי מלחמת יום הכיפורים) תבוסה קשה. מפני שכל הכוחות שהיא הקימה והצמיחה פשטו את הרגל , ומפני שכל התמורות שהיא הביאה הוכחו כתמורות סרק. שכן , בסופו של דבר קבוצה אחת של עסקנים החליפה קבוצה שניה של עסקנים , ולא חלה שום תמורה יסודית בהשקפות החברתיות ובאורח החיים המאפיין את מדינת ישראל.
יעקב חסדאי , התמורות ההכרחיות בחינוך לאור מצבנו, דברים ביום עיון לזכרו של סגן רון ישי , 10/10/1979,
בתוך קובץ "הישראלי כיהודי" (ג) , הוצאת עם-עובד , 1982.
