על ביטחון ושלום

יכולותיה של מדינת ישראל גדולות, וכמו בעבר יכולה ישראל להגיע להישגים מרשימים. בהיסטוריה הקצרה של מדינתנו, כבר עמדנו וחווינו איום קיומי. יחסי הכוחות במלחמת העצמאות העמידו את הישוב בארץ בפני איום קיומי. למרבה הפלא יכולנו לו ונצחנו. הניצחון לא נבע מיתרון צבאי, אלא מאיכויות חברתיות שאפינו את הישוב כאשר בא להילחם ולהגן על חייו. הייתה אז תחושת לכידות. הנושאים הקיומיים גברו על חילוקי הדעות הסקטוריאליים והאידיאולוגים. היה גיוס כוחות של כולם להשיג מטרה משותפת. הייתה אמונה עמוקה, מושרשת, שמדינה לעם היהודי היא מטרה קיומית. כל אלו יצרו נחישות שגרמה לריכוז סינרגטי של כוחות מבפנים, ושידרו מסר חד משמעי לאויב.
מצבנו הנוכחי טוב לאין שיעור, גם לנוכח האיום האיראני שנתפש כאיום קיומי בפוטנציה. יש לנו את הכושר והכישורים ברמה המבצעית. ברם, אם קיימים סימני שאלה ביחס לנחישות ולאמינות - התדמית ההרתעתית נפגמת. ההרתעה בסיכומו של דבר היא מלחמה פסיכולוגית – נחישות בצד האחד גורמת לחששות, לרתיעה ולהתקפלות אצל היריב. לכן עלינו לשפר ולשדרג את כוח ההרתעה בכל המישורים. יש למצוא את נקודות התורפה של היריב ולנצל אותן. ויש להביא לשדוד מערכות חברתי בקרבנו - יותר לכידות, הגברת הקשר והזיקה למדינת ישראל, ומתן בטחון לתושביה – המשימות האלו יכולות להתבצע רק ע"י מנהיגות איכותית המגשימה מדיניות ערכית, אשר מצטיינת בתבונה, באומץ ובחזון. באין חזון יפרע עם, אבל עם מנהיגות ערכית, עם אנשים טובים שסוללים את הדרך, איתם כדאי לצעוד. 

יונה אטינגר, גרעין במזרח התיכון כנס "משבר ומוצא" ברמת אפעל, בנושא "איום הגרעין האיראני" 06-12-2006,
עלון לאו"ר 31 , ניסן תשס"ז , מרץ 2007.  

הלקחים ההיסטוריים מסקנתם ברורה : "עולם חדש" ו"מזרח תיכון חדש" אלה משאלות לב נאצלות, להקטין את סבירות המלחמה על ידי הסכמים – רצוי מאוד, אבל לא במחיר הגדלת האיום הקיומי. אפשר לדחות או לעכב מלחמות אך נחטא כלפי הדורות הבאים אם נרוויח זמן עבורנו ונשאיר להם לשלם את המחיר. כל שטח החיוני לביטחון ישראל צריך להישאר בידינו ועלינו להעבירו לדורות הבאים.   

יעקב חסדאי , בטחון – סבירות ומהות , תשרי תשס"א, 10/2000

אני האמנתי בשלום, וגם נאבקתי למענו. היה זה ניסוי, שחשוב היה לעשותו, אך חשוב עוד יותר להסיק ממנו את המסקנות. האמנתי בשלום, ברוח דבריו של ליובה אליאב, שלום עם מדינה פלשתינאית מפורזת ושוחרת שלום. היום שלום כזה איננו בהישג ידינו. אין טעם לחזור על אותה פעולה שוב ושוב, כמו אותו אדם אובד עצות, שהמפתח שבידיו אינו נכנס לחריץ הדלת בביתו והוא מנסה שוב ושוב להכניס אותו פנימה. כל הניסיונות להגיע לפיתרון של שלום בדרך של מו"מ בינינו לבין הפלשתינאים ניכשלו, ולא רק בגלל ביבי נתניהו ואהוד ברק. לא ניראה שיש סיכוי שבעתיד נצליח יותר בדרך זו. לפיכך עלינו לחשוב על הפיתרון של מקסימום הוויתורים שאנו יכולים לעשות למען השלום, ושעדין אנו יכולים לחיות אתם לטווח של שנים רבות, להציע את הפיתרון הזה ולא לחכות שנגיע לזה בסופו של מו"מ. את ההצעה הזו יש להציג גם בפני המצרים והירדנים, ולנסות לשכנע אותם בכנותנו. בצידה של הצעה זו, עלינו לצרף את האיום מה יקרה, אם יעדיפו הפלשתינאים להמשיך בדרך האלימות. אם נסתפק רק באיום ונדרוש רק את הפסקת האלימות, בלי להציע הצעה מתקבלת על הדעת בצידה, ניפול לתוך המלכודת שערפאת מכין לנו ונמשיך לקומם כנגדנו את כל העולם, כולל ארה"ב. אם נצליח להעלות הצעה של הסדר שלום, שכולל את סיום הכיבוש, יבינו גם חברי שבשמאל, כי זו איננה עוד מלחמת שלום ההתנחלויות, אלא מלחמה על עצם חיינו בארץ הזאת.

יוסי רגב , להילחם על השלום ולא על הכיבוש , 04-2002

אין להסכים לפתרון בו יש מדינה יהודית עם 20% ערבים ומדינה ערבית ללא יהודים.

זאב אברהמי , כנס סוכות 2001 , עלון לאו"ר 21 , ניסן תשס"ב , אפריל 2002

בגין היה נאיבי. החזיר את כל סיני תוך הורדת יישובים. הוא ראה זאת כאינטרס אולם הערבים קיבלו זאת כעיקרון.

אלי שבילי , כנס סוכות 1999 , עלון לאו"ר 17 , ניסן תש"ס , אפריל 2000

חברה צריכה חלומות. חלום א"י השלמה גווע באוסלו. חלום השלום גווע במהומות האחרונות. נשאר רק חלום של חברה צודקת ומתוקנת מבחינה חברתית ותרבותית.

יעקב חסדאי , דברים בכנס סוכות 2000 , עלון לאו"ר  19 , ניסן תשס"א , אפריל 2001

המפנה היה במלחמת המפרץ. הגיעו למסקנה כי אין ערך לקרקע ולכן יש לעשות שלום. הנוסחה  "שטחים תמורת שלום" היא בין שליטים ולא עמים. יש קוצר ראיה וחסר יכולת של המנהיגות. לא נותנים דוגמא לעם החל מחלוקת המשכורות לעצמם ועד לחלוקת תקציבים, תפקידים והטבות.
אי אפשר לנהל מדינה כמו צבא- כל המאמצים בכיוון אחד. צריך להנהיג ולהחליט במספר מישורים בו זמנית ואת זאת לא עושה ההנהגה.

אלי שבילי , כנס פסח 2000 , עלון לאו"ר 18 , תשרי תשס"א , ספטמבר 2000

תומכי "מדינת כלל אזרחיה" (פוסט-ציונות) חושבים כי דרכם תקטין את הניגוד בין ישראל למדינות ערב.
מראיון שנערך לאחרונה עם סגן הרמטכ"ל, עוזי דיין, על המגעים עם סוריה- מתברר שתפיסה זו חלחלה למדיניות החוץ של ישראל. לא מגיעים למו"מ עם ערכים ועקרונות אלא רק עם אינטרסים וצרכים.
ב"פוסט-ציונות" הכל נתון למו"מ. אין אמונה, אין מולדת, אין ציונות- רק אינטרסים וצרכים אשר ניתן לקנות בכסף. לכן ארה"ב משלמת לנו עבור ביצוע ההסכמים.
הגולן חיוני לישראל למען "יום סגריר" בו אף אחד לא יעזור לנו.
"בטחון ישראל" זהו "ערך" כדי שלא נהיה תלויים בחסדי זרים. "שלום" הוא "עסק" בו אפשר לדון על אינטרסים.
אם נצליח לעצור הנסיגה מהגולן זהו פתח לניצחון  במאבק על זהות המדינה. ניצחון לתפיסה של מדינה ציונית, מדינת העם היהודי, על התפיסה ה"פוסט ציונית"- מדינת כלל אזרחיה.

יעקב חסדאי , דברים בכנס סוכות 1999, עלון לאו"ר 17 , ניסן תש"ס , אפריל 2000.

בויכוח הנמשך שנים בנושא "שטחים-שלום" חשבו בתחילה על "שלום בית" אולם מתברר כי זהו "גט"... השלום אינו יפה ומרשים כפי שחלמו עליו , והטרור נתפס כבעיה בפני עצמה שאינה תלויה בתהליך המדיני.

יעקב חסדאי, דברים בכנס פסח תשנ"ו עלון לאו"ר 11 , תשרי תשנ"ז.

היום נראה , למתבונן חד-עין , כי מלחמת המפרץ  (שנת 1991) הייתה ראשיתו של עידן חדש במזרח התיכון – העידן של חיים בצל איום של נשק להשמדה המונית... חברה שאינה מכינה עצמה לקראת מציאות זו , עלולה להתמוטט מפניקה עוד לפני שיירה הטיל הראשון... הניסיון של מדינות המערב מלמד שהחיים בצל איום גרעיני אפשריים , אך מחייבים הכנה פיזית ונפשית. ניסיון זה של המערב מועיל לנו , אך אינו מספיק. שם היה הנשק הגרעיני בידי שתי מעצמות העל , שמנהיגיהן גילו מידה רבה של אחריות וזהירות. לעומת זאת , במזרח התיכון עלול הנשק להימצא בידי סוג אחר של מנהיגים... קיימת סכנה ... כי נשק זה ייפול בידי ארגוני טרור.

יעקב חסדאי , העידן החדש , עלון לאו"ר 14 , ניסן תשנ"ח.

מודה אני לאויביי על השיעורים שנתנו לי - הם היו המורים הטובים ביותר והחרוצים ביותר בבית הספר של החיים. הם לא החסירו שום הזדמנות והשקיעו את מרב המאמצים כדי לחנך אותי. הם אלה שטבעו בי את חוק ההישרדות מספר אחת: "במלחמה לא מנצח זה שצודק, אלא זה שנשאר בחיים".

ליאוניד טוקרסקי , "הישרדות" , הוצאת יפה-נוף , 2009